KOL HAMIKRA

Keriah, Tefillah and Dikduk

Menu Sources & Citations

Additional מאמרי חז'ל:

The גמרא in עַרְבֵי פּסָחִים קי"ב states: אֶחָד מֵחֲמִישָה דְבָרִים שֶצִוָּה רַבִּי עֲקִיבָא אֶת ר' שִמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי כְּשֶהָיָה חָבוּש בְּבֵית הָאֲסוּרִים הוּא שֶאָמַר לוֹ—וּכְשֶאַתָּה מְלַמֵד אֶת בִּנְךָ, לַמְּדֵהוּ בְּסֵפֶר מוּגָה. מַה הִיא? אָמַר רָבָא וְאִיתֵּימָא רַב מְשַרְשֵיא—בְּחַדְתָּא—דְשַבֶּשְתָּא כֵּיוָן דְעָל עָל. פֵירוּש רש"י—בְּחַדְתָּא—כְּשֶהַתִּינוֹק מַתְחִיל לִלְמוֹד מֵחָדָש. ע"כ. R’ Akiva issued five instructions to R’ Shimon Ben Yochai when (R’ Akiva) was incarcerated in prison. One of the instructions was that when you begin to teach your son, teach him from a סֵפֶר in which all mistakes were corrected. Once a mistake (or error) enters the child’s mind, it may stay there for a lifetime (permanently). — "דְשַבֶּשְתָּא כֵּיוָן דְעָל עָל"

Today, there is a proliferation in the writing of seforim on the topic of תְּפִלָּה. There is great interest to fully understand the importance and translation of תְּפִלָּה. This has resulted in the realization that a large segment of the population of בְּנֵי תּוֹרָה do not pronounce the words of תְּפִלָּה properly. This has been a neglected area of study due to inaccessibility to media that would enable one to “listen” to the “sound” of תְּפִלָּה.

Therefore, the purpose of this project is to enable the listener to hear and understand the principles of proper reading, which wi

The פְּרִי מְגָדִים writes in his introduction to the אוֹר הַחַיִים, אִיגֶרֶת א, ט"ז, concerning the great need in learning חָכְמַת לְשוֹן הַקֹדֶש. He writes that “the wisdom of grammar is a cornerstone of Torah and when one learns גְמָרָא he should have in front of him סְפָרִים on דִקְדּוּק. חָכְמַת הַדִקְדּוּק הוּא פִּינָה לְתּוֹרָה וּבְלוֹמֵד שִיעוּר גְמָרָא יִהְיֶה גַם כֵּן לְפָנָיו סִפְרֵי דִקְדּוּק.

Rav Yosef Eliyahu Henkin in his sefer "עֵדוּת לְיִשרָאֵל" page 156, [אות נ"ט] writes: מִי שֶלֹא לָמַד יְסוֹדֵי וְעִקְרֵי הַדִקְדּוּק הוּא מְשַבֵּש הַקְּרִיאָה אֲפִילוּ כְּשֶקוֹרֵא בְּסֵפֶר מְנוּקָד, וְכָל שֶכֵּן כְּשֶקוֹרֵא בְּלִי נִקּוּד וְגַם הוּא מְשַבֵּש בְּפֵירוּשּ הַמִלּוֹת וְהָעִנְיָן. One who has not studied the foundations and principles of Hebrew grammar errs in reading “even” when reading in a sefer that has נְקוּדוֹת. More so when one reads without נִקּוּד certainly errs in the translation of the words and its meaning.

The גמרא in סנהדרין י"ט states: אָמַר ר' יְהוּדָה אָמַר רַב: "כָּל הַמוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד, כְּאִילוּ גוֹזְלוֹ מִנַחֲלַת אֲבוֹתָיו." One who neglects to teach Torah to a student, is just as though he robs him from his heritage.

שֶנֶאֶמַר— "תּוֹרָה צִוָה לָנוּ מֹשֶה מוֹרָשָה קְהִילַת יַעֲקֹב" מוֹרָשָה הִיא לְכָל יִשְרָאֵל מִשֵשֶת יְמֵי בְּרֵאשִית

The גמרא in נְדָרִים נ"ד states: חַיָיב אָדָם לִשְנוֹת לְתַלְמִידוֹ אַרְבָּעָה פְּעָמִים— A teacher is obligated to repeat each lesson to his student “four” times.

The גמרא in סַנְהֶדְרִין י"ט also states that Rav Peraida taught his talmid the same lesson “400” times until his talmid had mastered it. So too, must a teacher teach every talmid until he is fluent in it. Today’s technology enables us to listen to the same lesson even “400” times.

Due to the variety of dialects we have inherited from our parents, yeshivos, shuls, etc...it is not possible to record in a dialect to satisfy everyone’s background. The dialect that I had chosen is by no means an indication that mine is the true and only correct one. Each one of us have a "מְסוֹרָה" and should continue with that ".מְסוֹרָה" The halachos, מַאֲמָרֵי חַזַ"ל, and rules of דִקְדּוּק can be integrated into your dialect. This presentation is universal for everyone.

Whether you are accustomed to the "חוֹלָם" sound as an “o,” or “oy,” “אֵת,” or “ice” (אַית), Chassidish or Litvish, Sefarde or Ashkenaz, the essential halachos and rules of מִלְעֵיל and מִלְרַע, שְוָא נָח, שְוָא נָע, דָגֵש חָזָק, דָגֵש קַל, etc. are applicable to all dialects. Do not change your dialect as a result of my recording.

At times I will also say Hebrew words as "לִשְנָה דִבְּנֵי אָדָם" Therefore, when explaining various rules, I will deviate at times from pronouncing the correct מִלְעֵיל וּמִלְרַע, to the way we are “accustomed” to hearing it.

The מִשְנֶה בְּרוּרָה in הִלְכוֹת קְרִיאַת הַתּוֹרָה םִימָן קמ"ב, סְעִיף ב quotes the מהר"מ מִינְץ:

וְכָתַב בִּתְשוּבַת מהר"ם מִינְץ—הַחַזָן (הַקוֹרֵא) צָרִיךְ לַחֲזוֹר מתְּחִילָה הַסִדְרָא שֶתְּהֵיא שְגוּרָה בְּפִיו כָּל הַדִקְדוּקִים "בִּמְתָגִין," "לְעֵיל וּמִלְרַע," וְיִקְרָא בְּמָתוּן ְולֹא בִּמְהִירוּת וְאוּלַי יַבְלִיעַ שוּם אוֹת אוֹ תֵּבָה. One must carefully review the entire parsha to be proficient and fluent in complying with specific rules of קְרִיאָה.

1) "מִלְעֵיל וּמִלְּרַע"—Rules indicating whether the main accent of a word is on the “last” syllable ( מִלְּרַע) or on the syllable before the lastמִלְעֵיל) 2) מְתָגִין —Rules concerning not only the syllable which receives the main accent, but also the minor accents. 3) One should not “lain” quickly. Avoidance in “swallowing” letters or words is of paramount importance.

These topics will be discussed in detail throughout the קְרִיאָה program.

The author of the "יְסוֹד וְשוֹרֶש הָעֲבוֹדָה" stated in his צַוָואָהto his children: "בָּנַי אֲהוּבַי," ,הִנֵה כְּבַר הֵעִיד חָסִיד אֶחָד שֶשָמַע מִפִּי אֵלִיָהוּ ז"ל שֶאֲרִיכַת הַגָלוּת הַזֶה הוּא רַק בִּשְבִיל שֶאֵינָם נִזְהָרִים בִּתְפִילָתָם בִּקְרִיאַת הָאוֹתִיוֹת וְהַנְקוּדוֹת...וְגַם אֲנִי הַדַל וְהַנִבְזֶה מֵעִיד עַל זֶה שֶאֲרִיכַת הַגָלוּת הַמַר הַזֶה הוּא רַק בִּשְבִיל זֶה בּעוה"ר, וְכָל הַתְּפִלּוֹת וְהַהוֹדָאוֹת שֶיוֹצְאִים מִפִּינוּ אֵינָם עוֹשִים פְּעוּלָה לְמַעְלָה בְּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים בִּשְבִיל שֶלֹא יָצְאוּ מִפִּינוּ רוֹב תֵּיבוֹת הַתְּפִלָּה וְהַהוֹדָאָה בִּשְלֵימוּת כָּרָאוּי כְּלַל...אֵיךְ יַעֲשוּ פְּעוּלָה בָּעֶלְיוֹנִים וְאֵיךְ יַעֲלוּ לְרָצוֹן לִפְנֵי הַשֵם יִתְעַלֶה וְיִתְרוֹמַם, לַעֲשוֹת לָנוּ בְּבַקָשָתֵינוּ לְמַהֵר לְגָאָלֵנוּ. אוֹי לָנוּ וְאוֹי לְנַפְשֵינוּ. ע"כ.

ר' אַלֶכְסַנְדֶר זִיסְקִינְד stated in his last will testament: My beloved children: A pious individual had testified that he heard from the mouth of אֵלִיָהוּ ז"ל that our prolonged exile is due to the fact that we are not careful during תְּפִלָּה with the saying of the letters and sounds. I too, can bear witness that our bitter exile is due to this fact. Our תְּפִלּוֹת do not have the impact above since our mouths do not express most words properly. Woe to us and woe to our souls.

In Reference to Answering Questions on Computer

The גמרא inתַּעֲנִית ז',א' states: Rav Chanina said: "הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וּמֵחַבֵירַי יוֹתֵר מֵרַבּוֹתַי וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכּוּלָן" I have learned much from my teachers, from my colleagues and friends, more than from my teachers, but from my students more than from them all.

I encourage all readers and listeners to comment or ask questions on these topics. Each question that you ask is a learning experience for me. I can truly say that I know what "וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכּוּלָן" means.

I would like to quote Harav Hagaon Yisroel Belsky שליט"א, Rosh Mesivta Torah Vodaath on the necessity in learning שָרָשֵי לְשוֹן הַקֹדֶש לְשוֹן הַתּוֹרָה וְכִתְבֵי קֹדֶש. "לְדַאֲבוֹנֵינוּ כִּמְעַט שֶנִשְכְּחָה חָכְמָה זוּ מִסִּדְרֵי הַלִימוּד שֶבְּחַדָרִים, וּבְרוֹב הַמְקוֹמוֹת אֵין פּוֹנִים לִידִיעוֹת אֵלוּ, מִפְּנֵי כּוֹבֶד מַשָא הָעֲבוֹדָה הַנִדְרֶשֶת לָזֶה, וְקָשֶה עֲלֵיהֶם כַּבַּרְזֶל לִלְמוֹד דְבָרִים הַקְדוֹשִים שֶפֵּרַש רַשִ"י בְּמֵאוֹת הַמְקוֹמוֹת שֶהֵעִיר עַל עִנְיָנֵי הַבָנַת הַלָשוֹן וְדִקְדוּקוֹ, עַד אֲשֶר לִימוּדָם זֶה נַעֲשֶה קְרָעִים קְרָעִים, וּבְחַשֵיכָה יִתְהַלָכוּ מִבְּלִילֵאוֹר בְּאוֹר הַָגדוֹל הַטָמוּן בְּהַבָנַת הַלָשוֹן עַל בּוּרָיו." "It is our misfortune and grief that this wisdom has almost been forgotten from the curriculum of most yeshivos. They do not pay attention to the study of לְשוֹן הַקֹדֶש because of the difficulty in learning the רַשִ"י in hundreds of places that enlighten us in the interpretation of the words of the Torah."

I would also like to quote from the introduction to the “translation” of the סֵפֶר הַדִקְדּוּק לְרַמְחַ"ל, by ר' יַעֲקֹב יִצְחָק בְּרִיעגֶער, his comments on why he wrote his sefer on דִקְדּוּק לְשוֹן הַקֹּדֶש.

"הַמְלַמְדֵי תִּינוֹקוֹת בִּישִיבָה קְטַנָה דָלְגוּ עַל דִבְרֵי רַשִ"י כַּאֲשֶר הוּא מְדַבֵּר מֵעִנְיָנֵי דִקְדּוּק, אִם מִצַד קְשֵה הַהַבָנָה לְהַתַּלְמִידִים אִם מֵחוֹסֶר יְדִיעַת הַתַּלְמִידִים עַצְמָם בְּמִקְצוֹעַ זֶה. וּמַחֲמַת זֶה נִרְשַם בְּמוֹחֵי הַתִינוֹקוֹת שֶל בֵּית רַבָּן מִגִירְסָה דְיַנְקוּתָא שֶלִימוּד הַדִקְדּוּק הוּא לְמַעְלָה מֵהַשָגָתָם, וּדְרָכָיו נֶעֶלָמִים מֵעֵינֵיהֶם. וְלָכֵן אַף בִּימֵי בַּגְרוּתָם לֹא טָרְחוּ וְלֹא עָמְלוּ כְּלַל בָּזֶה וְגַם נִשְאַר כִּתְּמִיָה בְּעֵינֵיהֶם עַל אָדָם שֶלוֹמֵד וְעוֹסֵק בּוֹ, וְהִשְלִיכוּ אֶת תּוֹרָתְךָ אַחֲרֵי גֵוָם. וְעַל כֵּן הָמוּ מֵעַי עַל שְפַל הַמַצָב שֶל לִימוּד זֶה. אֲבָל אַחַר כַּמָּה שָנִים פָּקַח הַשֵם עֵינַי בְּעוֹמֶק הַדָבָר וְרָאִיתִי שֶבְּפֵירוּש הַתּוֹרָה יֵש מַה לְפָרֵש עַל עִנְיָנֵי דִקְדּוּק בְּכָל תֵּיבָה וְתֵיבָה...וּמִשוּם זֶה נִרְאִין דִבְרֵי רַשִ"י בְּעִנְיָנֵי דִקְדּוּק סֵפֶר חָתוּם וְלִימוּד קָשֶה מְאוֹד. אֲבָל אֵין זֶה הוֹכָחָה עַל לִימוּד הַדִקְדּוּק לְשוֹן הַקֹדֶש בִּכְלַל שֶיִהְיֶה קָשֶה. אַדְרַבָּה, אִם הַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנָן יִלְמַד קוֹדֶם מֵאֵיזֶה ס'' דִקְדּוּק לְמַתְחִילִים וְיֵלֵךְ מֵחַיִל אֶל חָיִל, אָז בְּוַדַאי בס"ד יַשְכִּיל בְּכָל דְרָכֶיהָ וְיִרְאֶה סִימָן בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי בְּלִימוּדָיו, וְגַם יִתְפַּתֵּחַ לִבּוֹ וְיִתְפָרֵש לוֹ הַרְבֵּה םוּגְיוֹת חֲמוּרוֹת בְּתַּנַ"ךְ וש"ס כִּמְדוּבָּר בְּסִפְרֵי הרז"ה ורוו"ה וריעב"ץ זצ"ל. וִיהִי רָצוֹן שֶיִתְקַיֵים דִבְרֵי הַנָבִיא "וְהֵשִיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם."

"Rebbeim in elementary school tend to skip the רַשִ"י on the topic of דִקְדּוּק. This may be due to the fact that it is difficult to understand for both rebbeim and talmidim. Children grow up believing that this subject is beyond their comprehension. Therefore, even when they become adults they do not put effort in learning the רַשִ"י. They are even astonished when they actually see someone learning this subject.

I am saddened with this situation. After many years Hashem opened my eyes and realized the wealth of information to be learned from these Rashi’s.

I feel, to the contrary, that it is not difficult at all. If we begin at a young age and slowly progress as we do in all subjects, we would see a סִימָן בְּרָכָה.

It is my hope that the words of the נָבִיא will be fulfilled: וְהֵשִיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם."